החלטה בתיק ת"א 35598-01-10

נתוני רקע ועובדות

1.         לפני בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת התיישנות.

המשיבה מס' 1 הינה חברה שהפסיקה את פעילותה בשנת 1994 בשל קשיי נזילות, ולאחר שהבנק שליווה את פעילותה לא היה מוכן להגדיל את מסגרות האשראי (להלן: "החברה"). המשיב מס' 2 היה המנהל של החברה (להלן: " מר קרושניבסקי").

2.         בשנת 2000 הטילה המבקשת עיקול אצ"ל ב"כ החברה דאז, עו"ד עמוס מרדכי, שייצג את החברה בתביעה כנגד מועצה מקומית פרדס חנה. העיקול הוטל על סכום כסף שקיבלה החברה מהמועצה. בעקבות עיקול זה, החל מר קרושניבסקי לבדוק את התנהלותה של המבקשת בעניין תיק הניכויים של החברה מס' 917047979 (להלן: "תיק הניכויים"). במסגרת בדיקה זו נפגש מר קרושניבסקי עם הגובה הראשי של פקיד שומה חדרה וכן עם מנהלת מחלקת ניכויים. לאחר שתי פגישות התגלה לטענת המשיבים כי בתיק הניכויים של החברה נותרו סכומים לא מבוטלים. תגלית זו הביאה לטענת המשיבים אף לביטול העיקול שהוטל אצל עו"ד עמוס מרדכי.

3.         באותה תקופה ניהל מר קרושניבסקי מספר חברות נוספות בתחום האבטחה והשירותים, והמבקשת נאותה לאפשר למר קרושניבסקי להעביר חלק מיתרות הזכות שהתגלו בתיק הניכויים של החברה לטובת חובות בתיקים אחרים של חברות אחרות בניהולו. בהתאם לאמור הועברו סכומים מתיק הניכויים של החברה לשני תיקי ניכויים אחרים של חברת ד.ר אבטחה בע"מ (תיק ניכויים 917172868) ולחברת ש י.ק כוח אדם ושירותים בע"מ (תיק ניכויים 917223414). כמו כן הועברו על פי בקשתו של מר קרושניבסקי סכומים למע"מ, לצורך כיסוי חובות של חברות שהיו בניהולו של מר קרושניבסקי.  בשנת 2005 הודיעה מנהלת מחלקת ניכויים למר קרושניבסקי כי לא עומדים לזכות התובעת סכומים נוספים בתיק הניכויים שלה.

4.         מכתב התביעה עולה כי כאשר מר קרושניבסקי ביקש לקבל מצב חשבון הכולל את פירוט כל אותם הסכומים שעמדו לרשותה של התובעת ומנגד את כל הסכומים שהועברו לתיקי הניכויים של חברות אחרות שבשליטתו, קיבל דו"ח  הכולל את תנועות התשלום ואשר מציין כי נותרה יתרת זכות (בערכי קרן) על סך 338,563 ש"ח. לטענתו כל ניסיונותיו לקבל מצב חשבון הכולל את פירוט הסכומים שעמדו לזכות התובעת ומנגד את הסכומים שהועברו לתיקי ניכויים של חברות אחרות לא צלחו. לאחר פניות רבות, טופל מר קרושניבסקי ע"י מר דוד רז, מרכז גביית ניכויים ממחלקת הגבייה הארצית של רשות המיסים בירושלים (להלן: "מר רז"). מר קרושניבסקי לא הצליח לקבל תשובות מספקות גם ממר רז אשר טען כי חלק מהסכומים המפורטים ביתרת הזכות בתיק הניכויים של התובעת שייכים לחברה אחרת בשליטתו של מר קרושניבסקי, חברת נת - קר שמירה ושירותים (1990) בע"מ. לטענת  מר קרושניבסקי חברה זו כלל לא הייתה פעילה עד לחודש 6/94, ועל כן אין הגיון כי הזיכויים האמורים שמקורם בשנים 1994 - 1995 מיוחסים לחברה זו. זאת ועוד, מכתב התביעה עולה כי במסגרת מכתבו של מר רז למר רוימי, גובה ראשי בפקיד השומה בחדרה, מיום 21.11.06, פירט מר רז את מלוא העברות שבוצעו בתיק הניכויים של התובעת, העברות אשר מסתכמות בסך של 168,935 (בערכי קרן). לפיכך סבר מר קרושניבסקי כי על המבקשת להשיב לחברה את סכום הזיכויים פחות סכום העברות (הסכום המתקבל הוא 478,851.22 ש"ח) בנוסף לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב הקשיים התזרימים שאליהם נקלעה החברה ואשר היו נמנעים אם המבקשת הייתה מעבירה את הכספים בזמן.

טענות המבקשת

5.         לטענת המבקשת יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. החברה הינה חברה שהפסיקה את פעילותה בשנת 1994, דהיינו לפני כ - 16 שנה. מר קרושניבסקי הינו בעל השכלה חשבונאית כלכלית חלקית והוא אשר ניהל את החברה ועוד מספר חברות. עילת התביעה של המשיבים מושתתות על טענותיהם לזכאות לקבלת כספים מהמבקשת. דהיינו: לטענת המשיבים מאז שנת 1994 או למצער מאז שנת 1995, עומדת לחברה יתרת הזכות הנטענת בחשבון הזיכויים. עפ"י טענותיו של מר קרושניבסקי עילת התביעה האישית שלו היא נזק שנגרם לו לפי טענתו (ואשר מוכחש ע"י המבקשת) שהוערך על ידו ב - 250,000 ש"ח מהם 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, עקב העובדה שמהשיבה נאלצה להפסיק את פעילותה בשנת 1994 עקב קשיים תזרימים, דבר אשר לא היה קורה אילו יתרות הזכות הנטענת הייתה מוחזרת למשיבה בשנת 1994 או למצער בשנת 1995.

6.         המבקשת ממשיכה וטוענת כי מר קרושניבסקי החל לבדוק את תיק הניכויים ואת התנהלותה של המבקשת כבר בשנת 2000 ומצא כי בתיק הניכויים קיימת יתרת זכות ולבקשתו הועברו חלק מיתרות הזכות שנתגלו בתיק הניכויים של החברה לטובת חובות בתיקים אחרים של חברות בניהולו. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958  (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה ושאינה במקרקעין, היא שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת תביעה. ככלל עילת תביעה נולדת במועד בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את המשיב בקיום החיוב כלפיו ע"י הנתבע. לעמדת המבקשת, התביעה של כל אחד מהמשיבים בתיק זה, התיישנה לפני למעלה מ - 15 שנים באשר עילת התביעה נוצרה והתגבשה עוד בשנים 1994 - 1995.לפיכך, בכל הנוגע למשיבה המבקשת סבורה כי עילת התביעה התיישנה בשנת 2001 או לכל המאוחר 2002 (שכן העילה התגבשה בשנת 1994 או 1995).

7.         עוד לטענתה, גם אם עמדתה לפיה עילת התביעה התיישנה בשנת 2001 או לכל המאוחר 2002, לא תתקבל, לא ניתן לחלוק על העובדה כי בשנת 2000 בדקה החברה באמצעות מר קרושניבסקי את תיק הניכויים של החברה ומצאה כי קיימת לטובתה יתרת זכות, ואף עשתה בה שימוש לכיסוי חובות אחרים של חברות בניהול מר קרושניבסקי. ממכתביו של מר קרושניבסקי מיום 28.7.06 ומיום 9.2.06 עולה בבירור כי כבר בשנת 2000 התברר למשיבים כי לחברה יתרת זכות, וכן נודע למשיבים על העובדות המשמשות את עילת התביעה. לפיכך התביעה התיישנה לכל המאוחר כבר בשנת 2007. המשיבים ידעו כבר בשנת 2000 את כל העובדות הנוגעות לעילת התביעה, ואף אם לא ידעו, הרי שיכלו, בנקל לדעת באמצעות פנייה למשרדי המבקשת. לאור כל האמור המבקשת סבורה כי יש למחוק את התביעה על הסף.

8.         באשר לטענות המשיבים לגבי גביה ביתר או מס שאינו אמת, הכחישה אותן המבקשת מכל וכל.  עפ"י הנחיות היועמ"ש העדכניות אין חלה על המבקשת כל מגבלה לעניין העלאת טענת התיישנות וההנחיות אותן צירפו המשיבים בוטלו לפני שנים. זאת ועוד, לטענתה אין מדובר כאן בעילה מתחדשת ומתמשכת שכן סכום התביעה מושתת על סכום התשלומים משוערך, ששולם בתיק הניכויים, לאחר הפחתת סכום העברות המשוערך. כיון שכך, ברור כי כל הנתונים המתייחסים לתשלומים אלה נוגעים לעובדות ואירועים שקרו בשנים 1994 - 1995, דהיינו: לפני למעלה מ- 15 שנה. אין ולא יכולה להיות כל עילת תביעה מתחדשת או מתמשכת כאשר עילת התביעה נטענת לגבי תשלומים שבוצעו - רובם ככולם ע"י המשיבה בתקופה מוגדרת, שהסתיימה לה בחודש נובמבר 1995.

9.          המבקשת ממשיכה וטוענת כי אין יסוד לטענת המשיבים כי סכומי העברות מהווים אישור לקיום של זכות החברה לקבלת סכום תביעתה. גם במסמכים שהובאו ע"י המשיבים אין להועיל ואין בכוחם להדוף את טענת ההתיישנות וזאת בגין היותם לא רלוונטיים. באשר לטענת המשיבים כי המבקשת שינתה את עמדתה ויש למנות את תקופת ההתיישנות  החל מיום 31.01.06, מועד הנפקת דו"ח המצב, המבקשת עומדת על כך כי לא שנתה את עמדתה. זאת ועוד לטענתה דו"ח המצב הינו פירוט כל התשלומים שבוצעו ע"י החברה לתיק הניכויים בין יולי 1994 לנובמבר 1995. אין בו זכר ליתרות זכות כאלה או אחרות. המספר שנרשם בכתב יד אינו אלא  סיכום אריתמטי של תשלומים המפורטים בפלט תנועות התשלום ואין בו אמירה או אישור ליתרת זכות. המבקשת לא הודתה בכתב ובכלל בשום מקום, בזכות של שהיא של המשיבים, וודאי שלא ביתרת הזכות הנטענת, וממילא לא ביצעה כל מקצת הזכות לגבי יתרת הזכות הנטענת, ובכלל, שיש בהם להתחיל את תקופת ההתיישנות מחדש. באשר להפניית המשיבים למכתבו של מר רז, וספציפית להעברה של 135,206 ש"ח מיום 5.11.95 מתיק הניכויים של החברה לחברה אחרת בניהולו של מר קרושניבסקי , המבקשת טוענת כי ההפניה למכתבו הינה הרחבת חזית אסורה, שכן סכומי העברות אינם שנויים במחלוקת.

טענות המשיבים

10.        המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין כל מקום לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, בין מאחר ומדובר בעילה מתמשכת ו/או בעילה שקמה מחדש בשנת 2006, לאחר שנתונים שנמסרו ממחשבי המבקשת למשיבים בשנת 2005 (שלפיהם לא עומדות לזכות התובעים יתרות זכות) שונו מאוחר יותר ע"י הנתבעת עצמה בשנת 2006. עצם העברת הכספים מתוך תיק הניכויים של החברה לצורך קיזוז חובות מס בתיקים אחרים שבשליטתו של מר קרושניבסקי מלמדת על כך שהמבקשת אישרה דה - פקטו את קיומם של סכומים העומדים לזכותה של החברה עוד בשנת 2000 וכלה בשנת 2003.  ביצוע חלקי של זכות, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות מחדש את מרוץ ההתיישנות ולפיכך, לאור התנהלותה של המבקשת (לדוגמה -  דו"ח המצב מיום  31.1.06 המפרט את יתרות הזכות של החברה ואשר נשלח ע"י גב' שרה פייג (להלן: "דו"ח המצב")), יש לפנינו עילה מתחדשת ומתמשכת. המבקשת הודתה בקיום זכותם של המשיבים הן באמצעות מסמכים רשמיים והן באמצעות זיכויים לחשבונות של חברות בשליטתו של מר קרושניבסקי. כאשר המבקשת הודתה  בקיום הזכות היא למעשה חידשה את מרוץ ההתיישנות.

11.        עוד לטענתם, אין כל ממש בטענה כי ידעו על יתרות הזכות שעמדו לזכותם, ולכל הפחות אין לקבל את ניסיונות המבקשת לייחס להם ידיעה כלשהי בשנים שלפני שנת 2000 בה בוטל העיקול שהטילה המבקשת אצל המועצה המקומית פרדס חנה. לטענת המשיבים יתרות הזכות המדויקות העומדות לזכות החברה לא היו כלל ידועים למשיבים ואף לא למבקשת עצמה, עד כדי כך שהמבקשת בעצמה הטילה עיקול על כספים שאותם אמורה הייתה חברה לקבל מהמועצה המקומית פרדס חנה בשנת 2000. המבקשת ביטלה את העיקול שהטילה לאחר שהבינה את טעותה ובכך למעשה אישרה כי לא זאת בלבד שלא היה קיים לחברה כל חוב, אלא אף כי החברה הייתה מצויה ביתרת זכות שנעלמה מעיניהם של פקידי המבקשת. כיצד מצפה המבקשת כי מלוא הנתונים יהיו בידיהם של המשיבים, או כי המשיבים ידעו על יתרת הזכות בחשבון הניכויים, כאשר כל אותה עת מקבלת החברה דיווחים על מצב חשבונה אשר לפיהם אין יתרת זכות בחשבון. על רקע האמור, ברי כי אין כל ממש בטענות המבקשת, המנסות לייחס ידיעה כל שהיא למשיבים טרם ביטול העיקול שהוטל כאמור בטעות אצל המועצה המקומית כפר סבא.

12.        לטענת המשיבים למבקשת, בהיותה רשות של מדינת ישראל, עומדת חזקת התקינות של מעשיה. ואולם כפי שהתברר מאוחר יותר, המידע שנמסר למשיבים בשנת 2005, שלפיו לא נותרו יתרות זכות בתיק החברה היה מידע שגוי, שכן באותו  מועד בו נמסרה ההודעה עמד לזכות החברה סך של כ - 338,563 ש"ח פחות הסכומים שהועברו בסך 168,931 ש"ח (בערכי קרן). עניין זה אושר והובהר רק בשנת 2006, לאחר שינוי עמדת הנתבעת. רק לאחר ניסיונות שונים של מר קרושניבסקי לקבל מהמבקשת דו"ח מצב בדבר הסכומים המגיעים לחברה, קיבל לבסוף ביום 31.1.06 דו"ח מצב המפרט את יתרות הזכות (להלן: "דו"ח המצב"). לפיכך, המשיבים סבורים כי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום 31.1.06, שכן רק דו"ח המצב שנמסר שינה את עמדת המבקשת ממצב בו טענה כי אין כל יתרת זכות בתיק הניכויים למצב בו היא מודה בקיומה של יתרת זכות משמעותית, שהוכחשה קודם לכן.

13.        המשיבים ממשיכים וטוענים כי על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בטרם יורה על דחיית התובענה על הסף. סילוק תובענה על הסף יעשה רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, קל וחומר כאשר מדובר בבקשה לדחיית התביעה על הסף ולא למחיקתה. בענייננו הטענות דורשות בירור עובדתי רב ועל כן יש לדחות את הבקשה. זאת ועוד, המשיבים טוענים מאחר ואנו עוסקים בענייני מיסים, אין זה ראוי כי הרשות המנהלית, אשר אמורה לגבות מס אמת, תעלה טענות התיישנות פרוצדוראליות במקום בו על רשות מרשויות המדינה להשיב כספים שנגבו ביתר. למעשה, עד שנת 2003, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לנציגיו היו לא להעלות טענות התיישנות בהליכים אזרחיים, אלא באישור מיוחד. מקום בו רשות מנהלית האמונה על גביית מס אמת, נמנעת מלקיים את הבירור הדרוש אפילו במסגרתו של ההליך המצומצם דנן, אין זה במקום לקבל את בקשתה ולדחות את התביעה על הסף.

דיון

14.        כידוע, ההלכה היא כי מחיקת או דחיית תובענה על הסף הינם סעדים הניתנים ביד קפוצה, במקום בו ברור ונעלה מעל לכל ספק כי אין כל סיכוי לתובענה, או כל חלק ממנה. מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה" (ראה: ע"א 693/83, שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668). נקבע כי די בכך כי קיימת אפשרות, אפילו הקלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721).